אהבת יעקב ורחל

Given on Parashat Vayera 5767 on the occasion of the yahrzeit of Rachel Imenu.

  1. בראשית כט:יא, טז-יח

    וישק יעקב לרחל, וישא את קלו ויבך...וללבן שתי בנות; שם הגדלה לאה, ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה.

  2. בראשית ל:א-ב

    ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה; ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן.

  3. בראשית לא:יט-כ, ל-לה

    ולבן הלך לגזז את צאנו; ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה. ויגנב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי ברח הוא...ועתה הלך הלכת, כי נכסף נכספתה לבית אביך; למה גנבת את אלהי. ויען יעקב, ויאמר ללבן: כי יראתי, כי אמרתי, פן תגזל את בנותיך מעמי. עם אשר תמצא את אלהיך, לא יחיה; נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך; ולא ידע יעקב, כי רחל גנבתם. ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא; ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל. ורחל לקחה את התרפים, ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם; וימשש לבן את כל האהל ולא מצא. ותאמר אל אביה, אל יחר בעיני אדני, כי לוא אוכל לקום מפניך, כי דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את התרפים.

  4. בראשית לה:יח-יט

    ויהי בצאת נפשה, כי מתה, ותקרא שמו בן-אוני; ואביו קרא לו בנימין. ותמת רחל, ותקבר בדרך אפרתה, הוא בית לחם.

  5. בראשית רבה עא:ז

    ויחר אף יעקב ברחל: רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמר (איוב טו) "החכם יענה דעת רוח," זה אברהם, (בראשית טז) "וישמע אברם לקול שרי." "וימלא קדים בטו," זה יעקב," "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר" וגו'. א"ל הקב"ה: כך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה! "ויאמר, התחת אלהים אנכי, אשר מנע ממך פרי בטן?" ממך מנע, ממני לא מנע. אמרה לו: כך עשה אביך לאמך; לא חגר מתניו כנגדה. אמר לה: אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקניך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה. אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך בתה. אמרה לו: אם מעכב הנה אמתי בלהה; בא אליה ואבנה גם אני. מה זו נבנת ל ידי צרתה אף זו הדבר הזה ורחל נבנית ע"י צרתה. "ויאמר רחל דנני אלקים"-דנני וחייבני, דנני וזכני. "דנני וחייבני" שנאמר "מרובה עקרה;" "דנני וזכני" שנאמר "ויתן לי בן."

  6. בראשית נ:יח-יט

    וילכו, גם-אחיו ויפלו לפניו; ויאמרו הננו לך לעבדים. ויאמר אלהם יוסף, אל תיראו כי התחת אלקים אני.

  7. רד"ק, בראשית ל:ב

    ויחר...אשר מנע ממך: הוא מנע ממך ולא אני. וממני תבקשי שיתן לך בנם? שאני נותן לך מה שעלי לתת, כי אני שוכב עמך.מה אוכל אני לעשות ם את עקרה מהא-ל? תבקשי שיפתח את רחמך כאשר עשה לאחותך בבקשה ממנו. והמניעה היא מלתת ההריון ברחם כאשר עשה בלאה. לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא בא-ל אשר לו הכח והיכולת עד עקרה ילדה שבעה. והיא אמרה: הבה לי בנים, אבל אם אמרה: בקש רחמים עלי, צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.

  8. רמב"ן שם

    ויחר אף יעקב: שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ולכך אמר לה שאינו במקום א-לוהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראיתה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה. וזהו וישמע אליה א-לוהים.

  9. בראשית כה:כא

    ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו, כי עקרה היא; ויעתר לו יהוה, ותהר רבקה אשתו.

  10. בראשית ל:כב

    ויזכר א-להים את רחל, וישמע אליה א-להים, ויפתח את רחמה.

  11. רש"י לא:יט

    ותגנב רחל את התרפים: להפריש אביה מעבודה זרה נתכוונה.

  12. רשב"ם שם

    ותגנב רחל את התרפים: שלא יגידו וידיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר (הושע ג:ד) אין אפוד ותרפים, (זכריה י:כ) התרפים דברו און. רגילים היו לקוסם בהם.

  13. ר"ח שם

    ותגנב רחל את התרפים: גנבה אותם כדי יחוור בו ושיאמר: אלוהים הגנוב אין בו ממש. כדברי יואש שאמר (שופטים ו:לא): אם אלוהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שנאמר הכתוב (יחזקל כח:ט): האמר תאמר אלהים אני, לפני הרגך: ואתה אדם ולא אל, ביד מחלליך. (רבינו בחיי)

  14. בראשית לה:ב-ג

    ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל-אשר עמו: הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם. ונקומה ונעלה בית אל, ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי.

  15. מדרש שכל טוב שם

    הסרו: חסר י' למד שלא היו שאר נשיו חשודות בכך, זולתו רחל על תרפי לבן.

  16. בראשית מ:כג

    ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו.

  17. רש"י שם

    וישכחהו: לאחר כך. מפני שתלה בו יוסף לזכרו החקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר (תהילים ט:ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים; ולא בטח על מצרים הקרויים רהב.

  18. בראשית ל:כה

    ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי.

  19. בראשית לט:ו-ז

    ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל; ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף, ותאמר שכבה עמי.

  20. רש"י שם

    ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה:כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומטלטל בשערו. אמר הקב"ה: אביך מתאבל ואתה מטלטל בשערך? אני מגרה בך את הדוב! מיד ותשא אשת אדניו וגו'.

Uria concluded by saying his Rosh Yeshiva said that all the figures in Tanach who are called "יפת תאר" have this issue, that they trust in השתדלות more than they pray to Hashem. He cited Rachel and Yoseph as above, and Esther (called יפת תאר in אסתר ב:ז); Mordechai (אסתר ד:יד) needed to remind her to have faith in Hashem כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...